שפים – מסעדנות, קייטרינג, מטבחים מקצועיים
26 בספטמבר 2017
12:03


 



    
כתבות נוספות
עצמות בקר מדריך מקוצר

לילות לוינסקי

מלפפון יד ראשונה, מפרטי

לקנות כמו שף

הסיני הראשון

 
 
 

בשיא הרומן שלנו עם המטבח הסיני פעלו בתל אביב לבדה למעלה מ-60 מסעדות סיניות. היום אפשר לספור אותן על אצבעות יד אחת ועוד לא אמרנו כלום על איכותן. רננה פרס מבלה יום עם ישראל אהרוני ומנסה לשחזר איתו איך הכל התחיל, כיצד הפכנו לאומה חובבת סויה וג'ינג'ר ומדוע זנחנו את המטבח האהוב

מתי הייתם לאחרונה במסעדה סינית בארץ? תאילנדית לא נחשבת. גם מסעדת שף עם נגיעות אסיאתיות לא. סושי זה לא סיני. "זוזוברה" לא סינית. גם "צפרה" לא. ואני לא מדברת על מוקפץ בקפיטריה של האוניברסיטה אלא על מסעדה-מסעדה. בעצם כמה מסעדות סיניות פעילות אתם מכירים? תתחילו לגרד — "הסינית האדומה" (שמגישה גם סושי ותאילנדי), "פקין" ואולי עוד אחת או שתיים. זהו. מצד שני למי אין במטבח רוטב סויה וג'ינג'ר טרי? מי לא יודע איפה מוצאים נבטי שעועית בסופר?
המטבח הסיני נוכח-נפקד בחיים הקולינריים שלנו. מצד אחד סגנון הבישול, חומרי הגלם והטעמים הפכו להיות אזרחים של כבוד בכל בית ומצד שני — ואקום משמים בחלל המסעדני. המטבחים האסיאתיים לא ידעו ימים טובים יותר, אבל הסיני — עם כל העושר שלו, מגוון הסגנונות, הצבעים והניחוחות — נעלם מהנוף. כדי להבין מה קרה ביליתי יום עם האב המייסד של המטבח הסיני בישראל והאיש שמלווה את הסצנה הקולינרית המקומית כמעט מיום היווסדה — ישראל אהרוני.

אהרוני קומפלט
אנחנו קובעים להיפגש בשעת בוקר מאוחרת בכניסה העליונה (המזרחית) לשוק הכרמל. "תגיעי בזמן," מזהירים אותי במערכת. "אהרוני דייקן." נו, לא ציפיתי לפחות ממי שפותח כל בוקר באימון כושר ומקפיד בדייקנות יקית על כתיבת המדור השבועי שלו ב"ידיעות אחרונות" כבר למעלה מ-25 שנה בלי לפספס אף שבוע. כשאני מגיעה למקום המפגש (באיחור היסטרי של חצי שעה כמובן — אין חניה בתל אביב), הוא בולט למרחוק כמו דובדבן על מצע של אורז לבן — משקפיים כחולי מסגרת, אוזניות אדומות, צמיד זהב וכמובן הגבות והצמה — אהרוני קומפלט.
היום אנחנו בענייני אוכל סיני ולצורך זה יוצאים לקניות. אנחנו הולכים על בישול פשוט וביתי וגם הקניות שלנו מצומצמות — אצל הקצב אנחנו קונים חזיר טחון ובייקון; בדוכני הירקות — ג'ינג'ר, אפונת שלג, באקצ'וי ובצל ירוק; ב"מזרח ומערב" — אטריות. "אני אוהב את השוק," אומר אהרוני. "פה אני עושה קניות וזה קרוב לבית שלי, אבל מה שיפה זה שהמוצרים האלה נמצאים היום גם בסופר. ממצרכים נדירים, שפעם לא היו זמינים, הם הפכו לחלק מהתוצרת הקבועה שאנחנו קונים הביתה. אוכל סיני, ואוכל אסיאתי בכלל, הפכו להיות חלק מהשפה הקולינרית שלנו."
בשוק אהרוני הוא סלב. קונה מפונפנת על עקבים ובאיפור מוקפד מפטפטת איתו על מצב פטריות השיטאקה, כמה צעירים מבקשים תמונה קבוצתית, המוכרים קוראים לו מהדוכנים. הוא מצידו מקפיד לענות ולהגיד שלום לכל אחד. המעמד מחייב.
את הבישולים אנחנו עושים אצל אהרוני בבית, ברחוב רוטשילד. איך נראה בית של שף על? תגידו — פנטהאוז עם שתי קומות, שוער בלובי, מטבח מפלצתי ומאובזר, תמונות עם שועי עולם? רחוק מזה. שום לובי ושום שוער. חוץ מהמיקום הנפלא הבית ממוצע, על גבול הסגפני — ניגוד מוחלט לגנדרנות של בעליו. רק יצירות האמנות שתלויות על הקירות, הסכינים המעולות והווק על הכיריים מספרים משהו על מי שגר פה. לאהרוני ולאשתו גיגי יש שלושה ילדים ביולוגיים (תמרה בת 27 שלומדת ארכיטקטורה, רחל בת 25 שלומדת לימודי מזרח אסיה ואורי בן 21) ובן מאומץ אחד — מיכאל. "מיכאל למד עם אורי בתיכון," מספר אהרוני. "הוא בא ממשפחה של עובדים זרים מקונגו, ובשלב מסוים אימצנו אותו."

מחוויה טוטאלית לאוכל של חתונות
אהרוני מעמיד אותי ליד קרש החיתוך ומורה לי לקצוץ ג'ינג'ר, בצלי שאלוט ובצל ירוק. אנחנו שוקעים בשיחה. הוא נולד בחיפה ב-1950 (מה שאומר שהוא בן 65), בן שלישי למשפחה ממוצא בוכרי עם ארבעה בנים: "עברתי מסלול רגיל לכאורה. הייתי חובש בגולני, יצאתי ללמוד אמנות באמסטרדם וכשחזרתי הדרכתי נוער בסיכון בקיבוץ חולתה. המשפחה שלי דתית וקיבלתי חינוך מאוד מסורתי. השפים הצעירים בימינו מספרים הרבה על הילדות שלהם בין הסירים של סבתא ושל אמא. אמא שלי לא נתנה לי להסתובב בין הסירים, מי ישמע כדבר הזה? גבר במטבח?! מי שהתחילה את ההשכלה הקולינרית שלי היתה דווקא אמא של החברה שלי אז — ליידי פולנייה מקסימה בשם חווה טון ז"ל, שאהבה לבשל וידעה לבשל גם אוכל סיני. הייתי נוסע כל הדרך לתל אביב כדי לאכול אצלה — והתאהבתי. הפכתי להיות מורעל."
בצעד חסר תקדים החליט אהרוני בן ה-29 לצאת וללמוד בישול בטייוואן: "עכשיו תביני, השנה היא 1979. סין סגורה ומסוגרת, כך שטייוואן היא הדבר הקרוב ביותר לסין שאפשר להגיע אליו. ישראל מצידה גם סגורה ומסוגרת. אנשים לא נוסעים לחוץ לארץ, ומי שמע על לימודי בישול? טבחים היו רק בצבא או אנשים שלמדו מלונאות ב'תדמור' וזהו." אהרוני והחברה הצמודה נסעו לטייוואן ושכרו דירה. הוא נרשם לבית ספר לבישול — הזר היחיד בקרב התלמידים והמורים: "זו היתה התקופה הכי עוצמתית בחיים שלי. הסינים היו כל כך המומים מזה שבאתי, עד שיצאו מגדרם לארח אותי. תקשרנו בפנטומימה והם עשו הכל כדי שאבין אותם וארגיש בנוח. המורים בבית הספר היו שפים של מסעדות, וכיוון שהייתי כל כך חריג הייתי היחיד שקיבל סטאז'." 
שנה ורבע ארכה השהות של אהרוני בטייוואן ובסיומה הוא חזר לארץ והחליט לפתוח מסעדה סינית. אני מבקשת ממנו לשרטט לי את האקלים הקולינרי באותה תקופה: "אוכל לא היה חלק מתרבות הפנאי. נקודה. לא אוכל מקומי ולא שום אוכל אחר. היו מסעדות פועלים, מסעדות משפחתיות שאנשים אכלו בהן וכמה מסעדות צרפתיות, שלא נועדו לבני תמותה — מסעדות שמשה דיין היה מארח בהן את שר החוץ השוויצרי." אנחנו נזכרים יחד בסולם הקלון של המשפחות שלנו באותם ימים: אכילה במסעדה נחשבה שווה בחומרתה רק לישיבה עם חברות בבית קפה ועשיית מניקור — מעשים שאינם עולים בקנה אחד עם אתוס הצניעות והחסכנות ומעידים על העושים אותם, שזמנם בידם וסדרי העדיפויות שלהם לקויים מהיסוד. "זה היה מעל פני השטח, אבל מתחת אנשים רצו שינוי," אומר אהרוני. "היה גל של הרפתקנות, של רצון להיפתח שבעבע שם, וזה הגל שאפשר לי לעשות מה שעשיתי."
אהרוני וחבר טוב שלו, מודי בן ש"ך, ששימש כשותף ומשקיע, יצאו לדרך וחיפשו מקום: "אני לא הכרתי בכלל את תל אביב. הגעתי לרוטשילד, הסתכלתי על השדרה המוזנחת ועל הבניינים הישנים וידעתי שזהו זה. החברים שלי אמרו לי שמסעדות בתל אביב פותחים בצפון הישן — דיזנגוף, ירמיהו ויורדי הסירה — אבל אני לא הקשבתי." הקמת המסעדה היתה רצופת אתגרים: "לא היה תחום כזה שנקרא עיצוב מסעדות; אף אחד לא דיבר על זה. אני רציתי חוויה טוטאלית ולכן עבדתי עם מישהו שעיצב תפאורות לתיאטרון. צבענו את כל המסעדה בלכה אדומה, המפות והמפיות היו שחורות והבאנו מחו"ל כלים, מוצרים ואפילו צ'ופסטיקס. כל מי שהכרתי, כולל מומחים ומביני דבר, אמרו שזה לא יצליח. שזאת הולכת להיות התרסקות.
‏"ב-1981 פתחנו את 'יין יאנג' ובמשך עשר שנים(!) המסעדה היתה מלאה מבוקר עד ערב. הגל המבעבע התפרץ סופית. לאנשים נמאס מהצנע, נמאס מהפוריטניות של שנות ה-70'. פתאום הם התחילו לנסוע, לראות עולם ולהיפתח, ואנחנו היינו שם בשבילם." 27 שנה פעלה "יין יאנג" בתל אביב — תקופת זמן מכובדת מאוד בכל קנה מידה ובלתי נתפסת בחיים המסעדניים הקצרים והתזזיתיים בישראל. אהרוני מאמין שסוד ההצלחה של המסעדה היה טמון בכך, שלמרות האוכל הזר והאקזוטי היו בה הרבה דברים שאנשים יכלו להתחבר אליהם. "את אומרת שאכלת שם עם ההורים של בעלך? את לא היחידה," מסביר אהרוני. "'יין יאנג' היתה מסעדה משפחתית — המנות היו גדולות ומגוונות ונועדו לחלוקה. אנשים היו באים לשם עם ההורים וגם עם הסבים ואחר כך גם עם הילדים שלהם."
‏"ין יאנג" פתחה את הדלת לגל עצום של מסעדות סיניות: בשנות ה-80' היו בתל אביב למעלה מ-60 מסעדות סיניות ועוד כמה בירושלים ובחיפה — "היינו באוברדוז של סין. אגרול הפך להיות אוכל חתונות, פתחו את רשת 'פיקנסין' ואפילו בצבא התחילו להגיש מוקפצים. המדינה היתה בטירוף סיני." לתוך הבום הזה הנחית אהרוני את הספר "הבישול הסיני של אהרוני". "הוצאנו את הספר ב-1986," הוא מספר. "היו בו מתכונים, אבל גם קטעי שירה מתורגמים והסברים של ד"ר דן דאור ז"ל (חוקר ומומחה לתרבות ולפילוסופיה סינית. ר.פ). כשהראיתי את טיוטת הספר למו"ל, הוא החוויר ואמר לי: 'ספר כזה לא יעבוד פה. זה לא יצליח.' נבהלתי. שאלתי אותו 'מה, המתכונים לא טובים? אי אפשר להשיג את החומרים?' הוא אמר ש'זה לא כשר וספר בישראל לא יהפוך לרב-מכר אם הוא לא כשר. תוציא את המתכונים עם החזיר.'" אהרוני התעקש וכפשרה הספר יצא בשתי גרסאות — כשרה ולא כשרה. הוא הפך ללהיט, כאשר רוב המכירות באו דווקא מהגרסה הלא-כשרה. במשך כמה שנים הוא היה מתנת החתונה האולטימטיבית — "אנשים היו מתלוננים בפני שקיבלו 15 'אהרוני' לחתונה."

שני זקנים, אחד צולע
הג'ינג'ר והבצלים נקצצו עד דק ואנו מוסיפים להם פטריות שיטאקה קצוצות ובשר טחון (חזיר, אבל אפשר גם בקר). תיבול של יין אורז סיני, רוטב סויה, שמן שומשום וצ'ילי, והתערובת מוכנה למילוי של כיסנים מאודים. אהרוני שולף מהמקרר חבילה של עלי גיוזה ("מה פתאום להכין בצק?" הוא צוהל. "עם העלים האלה זה קלי קלות ויוצא הרבה יותר טוב.") ואני מתחילה לגלגל ולמלא תחת עינו הפקוחה של השף. עיצוב הכיסנים מזכיר את זה של בורקיטס מבצק פריך — צביטות וקיפולים שיוצרים את צורת המעטפה. הכיסנים נשלחים לאידוי, ובינתיים אנחנו מקפיצים בווק בשר טחון עם קצת ג'ינג'ר ופטריות ומוסיפים להם באקצ'וי ואפונה סינית. אהרוני מטגן אטריות אורז רחבות בשמן עמוק עד שהן מתנפחות. הן ישמשו בתור כפות, שעליהן נעמיס את התערובת שהקפצנו.
תוך כדי הטיגונים הוא לא מפסיק לספר אנקדוטות משעשעות וטריוויה קולינרית ("היית מאמינה שיש דבר כזה סשימי אתיופי? והראמן היפני הוא בעצם גלגול של הלו מיין — האטריות הסיניות?"), אבל באותה מידה הוא גם מאוד ענייני וממוקד.
אנחנו מתיישבים לאכול והשיחה מתגלגלת מענייני אוכל סיני לאהרוני עצמו. אם חושבים על זה, הוא היה השף-סלב הראשון — כזה שלא נשאר ספון בין כותלי המסעדה, אלא עבר לעיתונאות, פרסם ספרי בישול ועושה המון טלוויזיה. הוא היה הראשון שבנה את עצמו כמותג — עם הגבות, הצמה והמשקפיים. לא משנה מה עשה, איזו מסעדה פתח ובמה התמקד — בכל שלב בקריירה שלו המוצר העיקרי שהוא מכר היה הוא עצמו. "מה פתאום הלכת לכיוון הזה?" אני שואלת. "הרי זה היה מאוד לא מקובל וממש לא צנוע." הוא צוחק: "נו, את לא רואה אותי? זה הכי מתאים לי בעולם. אני טווס גנדרן, אקסהיביציוניסט ואקסטרווגנטי, ואני חייב להיות בפרונט בכל דבר שאני עושה. זה הסגנון שלי ומאפשר לי לעשות את הדברים שאני רוצה לעשות."
וזה מה שבעיני הכי יפה אצל אהרוני — היכולת לרתום את פרסומו ומעמדו לפרוייקטים שאפתניים ולאו דווקא מסחריים. הדוגמה הכי טובה היא הסדרה "על דרך המשי" עם גידי גוב המשודרת בערוץ 10. הפגישה שלנו מתקיימת זמן קצר לפני תחילת צילומי העונה החדשה ואהרוני מתרגש כמו ילד. "התוכנית הזאת היתה מהפכה — תוכנית אוכל, שהיא לא ריאליטי, עם שני זקנים, אחד מהם צולע, שמחזיקה פריים טיים? בערוץ 10 היו בפאניקה מוחלטת. "'אין דבר כזה בפריים טיים,' אמרו לי. ואני אמרתי 'דווקא משום שאין דבר כזה צריך לעשות אותו. אנחנו לוקחים תוכן של נשיונל ג'יאוגרפיק והופכים אותו לפריים טיים פר אקסלנס.'" לגידי גוב, הפרטנר שהפך מאז לחבר, יש חלק גדול בהצלחה. אהרוני מספר שהחיפושים אחרי פרטנר היו ארוכים ומייגעים. "פנינו לאמנים, זמרים, כל מיני פיגורות. יש קלישאה נבובה, שאם המנחה הוא גבר מבוגר, אז חייבים לידו אישה צעירה. חיפשנו גם כאלה. היתה זמרת אחת, לא רוצה להזכיר שמות, שהתחילה לשאול אם צריך לנסוע לחו"ל וכמה זמן היא תהיה מחוץ לבית. זה לא התאים. כשהתקשרתי לגידי הוא ביקש זמן לחשוב ובתוך 5 דקות טלפן חזרה ושאל מתי נוסעים. הבנתי שמצאתי את האיש הנכון. ותביני, אין דבר רחוק ממנו יותר מאשר נסיעה להודו, אבל הוא היה מוכן להסתער ולהתמסר — ועל זה אני מעריץ אותו." אהרוני מספר בגאווה, שהתוכנית היתה הראשונה מזה 10 שנים שהצליחה לנצח בפריים טיים את אילנה דיין: "כשהגיעו נתוני הרייטינג של הפרק הראשון, אמרתי למפיקה 'איך פקפקת בי?' אני מאכיל אנשים כבר 30 שנה. אני יודע מה אנשים מרגישים ומה הם רוצים.'"

מי יחזיר את הסיניות?
נאמנים לגזרתו הדקיקה של אהרוני אנחנו לא אוכלים קינוח, אבל במקום זה מנסים להמשיך ולברר מה עלה בגורלו של המטבח הסיני בישראל. כדרכם של גלים גם הגל הסיני התנפץ בקול שאון על קירותיו של מזבח הטרנדים — "זה לקח הרבה זמן, אבל הצלחנו להמאיס את המטבח הזה לחלוטין." את מקומן של הסיניות תפסו האיטלקיות, אחר כך היפניות ("ברגע שבחתונות מגישים סושי אתה יודע שהטרנד בסופו"), ואחר כך כל השאר. גם אהרוני המשיך למחוזות אחרים — פתח לנו עולם צרפתי מופלא עם "תפוח זהב", פרסם עשרות ספרי בישול והכשיר דור שלם של שפים ויוצרים קולינריים. לדבריו האירוניה היא, שאת הבישול המקומי שלנו גילינו רק אחרי שהקפנו את העולם: "התחלנו את המסע הקולינרי שלנו הכי רחוק — בסין. עברנו בכל מטבחי העולם ורק אחרי שצברנו קילומטראז' חזרנו למטבח שלנו, מה שמכונה היום 'מטבח ישראלי חדש'."
אבל עם כל הכבוד לטחינה וזעתר, אהבתנו לטעמי האוממי האוריינטליים לא שככה, להיפך — את מקומו של המטבח הסיני, שפתח את הרומן הישראלי עם המזרח הרחוק, תפסו מטבחים אחרים (יפני, תאילנדי ולאחרונה גם וייטנאמי). במקביל מסעדות רבות, ודווקא מהשורה הראשונה, כמו "טופולופומפו", "צפרה" ו"טאיזו," בוחרות באופציית פיוז'ן פאן-אסיאתית. "ניכסנו לנו מאפיינים תאילנדיים ווייטנאמיים ואנחנו משתמשים בהם ביחד. זה נפלא בעיני, אבל יש לזה מחיר והמחיר הוא שאיבדנו את המיקוד."
ואני שוב מקשה: מדוע בכל החגיגה הזאת יש כל כך מעט ייצוג למטבח הסיני? "קשה לי להסביר," הוא עונה. "בעולם זה לא ככה. גם שם היה טרנד סיני, אבל הוא לא חלף אלא עבר תהליך של זיקוק ומיתוג. יש מסעדות סיניות, ואפילו ספציפיות לאזורים מסוימים, בכל הרמות. אנחנו המשכנו לכיוונים אחרים." אגב כיוונים אחרים המיזם הבא של אהרוני הוא יפני: דוכן ראמן, שעומד להיפתח בשוק שרונה. ספר נוסף שלו שעומד לצאת בקרוב ייקרא "חמוץ, מתוק, חריף, מלוח" ובו הוא מביא מתכונים סיניים, הודיים, תאילנדיים ווייטנאמיים (טעימה מהספר בעמוד הבא).
‏"אז בעצם גם אתה הולך לכיוון הפאן אסיאתי? לא בא לך להיות זה שיחזיר עטרה ליושנה ולעשות משהו ממש סיני?"
‏"לא. אני כבר עשיתי את שלי. סללתי את הדרך והייתי בה שלושים שנה. עכשיו שמישהו מהצעירים יבוא ויקים מחדש את הסצנה, וזה יקרה. זה רק עניין של זמן."



תגובות הוספת תגובה
1.Geralenly I do not rDeandre24/05/16
2.Life is short, and tPebbles25/05/16
3.Thank you so much foJaylan25/05/16
4.A piece of <a href="Lucinda26/05/16
5.That's an ineginous Adele27/05/16
6.HMrTFIQdYtenZWBarnypok07/01/17
7.http://u.to/YPw6Dwyeezy boost19/05/17
8.JvEBABsgQJqoJimmiXzSq20/05/17
9.http://www.yeezyboost.in.netyeezy boost 35020/05/17
10.http://www.yeezyboost.in.netyeezy boost 35022/05/17
11.http://www.nmdadidas.us.com/adidas-nmd-women-imitation-fur-light-pink-p-493.htmlAdidas NMD Women Imitation Fur Light Pink22/05/17
12.http://www.ultraboost.us.comadidas ultra boost24/05/17
13.http://www.jordanshoes.com.cojordan shoes25/05/17
14.http://cbi.as/5brg2yeezy boost27/05/17
15.http://www.nikezoom.us.comnike zoom30/05/17
16.http://www.nmdadidas.us.comadidas nmd01/06/17
17.http://cbi.as/5bcdcyeezy boost 35002/06/17
18.http://www.adidastubular.co.ukadidas tubular03/06/17
19.http://www.airjordanretro.ukair jordan05/06/17
20.http://www.nikepolo.usnike polo06/06/17
21.http://onj.me/yeezyboost350yeezy boost 35008/06/17
22.http://www.asicsrunningshoes.us.orgasics running shoes08/06/17
23.http://www.outletonlinemichaelkors.commichael kors outlet online10/06/17
24.http://www.nikedunks.us.orgnike dunks12/06/17
25.http://www.nikeairforce1.us.comnike air force 114/06/17
26.https://qui.click/yeezyboost350yeezy boost 35018/06/17
27.http://www.adidasnmdrunner.us.comadidas nmd18/06/17
28.http://www.charmspandora.in.netpandora charms sale20/06/17
29.http://www.lebron13.us.comlebron 13 shoes22/06/17
30.http://gul.ly/7u2s9yeezy boost23/06/17
31.http://www.lacosteonline.cclacoste online shop25/06/17
32.http://www.nikedunks.us.orghttp://www.nikedunks.us.org27/06/17
33.http://youl.ink/ultraultra boost 3.002/07/17
34.http://www.truereligionjeans.uktrue religion jeans03/07/17
35.http://www.nmdadidas.us.com/nmd-r1-runner-pk-all-black-white-p-370.htmlNMD R1 Runner PK All Black White03/07/17
36.http://tropaadet.dk/yzysukyeezy shoes06/07/17
37.http://www.adidastubular.co.ukadidas tubular uk07/07/17
38.http://youl.ink/ultraadidas ultra boost10/07/17
39.http://www.lebron13.us.comlebron 13 shoes11/07/17
40.http://www.nmdadidas.us.com/adidas-originals-nmd-runner-primeknit-sneakers-blue-orange-p-307.htmlAdidas Originals NMD Runner Primeknit Sneakers Blue Orange11/07/17
41.http://www.michaelkors-outletstore.com.comichael kors outlet15/07/17
42.http://lovebyt.es/adyzyadidas yeezy19/07/17
43.http://www.hermes-belt.us.comhermes belts for men20/07/17
44.homework help sites like cramster MiAnthonypat20/07/17
45.http://ezurl.me/25ultra boost29/07/17
46.http://www.kobebasketballshoes.netkobe 1107/08/17
47.http://spam.to/adyzyadidas yeezy09/08/17
48.http://www.reebokoutlet.us.orgreebok shoes12/08/17
49.http://ux.nu/oYGIxadidas nmd13/08/17
50.http://www.nmdadidas.us.com/adidas-nmd-men-women-mesh-surface-dark-olive-green-p-572.htmlAdidas NMD Men Women Mesh Surface Dark Olive Green13/08/17
51.http://www.michaeljordanshoes.us.commichael jordan shoes16/08/17
52.http://tiny.gl/adyzyyeezy shoes17/08/17
53.http://www.nhljerseyswholesaler.us.comcheap nhl jerseys20/09/17

 
 
 
הפכו לעמוד הבית
הדפסה
הוספה למועדפים
חזרה לעמוד הבית